אנטרטיקה
מתוך מדריך הטיולים של חנות "לכל הרוחות".
יבשת אנטרטיקה נמצאת מדרום לדרום אמריקה, ניו זילנד ואוסטרליה, במרכזה הקוטב הדרומי
מאמרים נוספים על אנטרטיקה במדריך הטיולים של 'לכל הרוחות':
- אנטרטיקה - כרטיס ביקור - מידע כללי ושימושי.
תוכן |
התארגנות לטיול באנטרטיקה
- עונה מומלצת - נובמבר עד סוף פברואר בעונה זו מזג האוויר יחסית נוח והטמפרטורות יחסית נוחות. במשך כל שעות היממה יש אור וצריך להתרגל לכך וללמוד להיכנס לסדר יום כאילו בלילה יש חושך והולכים לישון.
- מומלץ להצטרף לקבוצה מאורגנת, אך מי שמגיע ולא התארגן מראש ניתן להגיע אושואיה ודרך סוכנויות במקום לנסות ולהצטרף לקבוצה היוצת ליבשת. סוכנות נסיעות טובה וזולה לאנטרטיקה RAMBOSUR .
חברת ספנות טובה MARIRE EXPODITION , החברה קנדית ומתופעלת ע"י רוסים וקנדים.
- הגעה לפטגוניה ולאושואיה – יש טיסות לארגנטינה באמצעות חברת תעופה ארגנטינאית בשם LADE, אפשר להגיע גם באוטובוסים או בטרמפים.
הגעה לאנטרטיקה
מאושואיה יוצאים קרוזים (סיורי שייט) יקרים וסדירים, בדרך כלל יש להם הרבה מקומות פנויים ועל כן מי שמגיע ברגע האחרון יכול להשיג כרטיסים בחצי מחיר, יש סיורים של 9 ימים וסיורים של 11 ימים . האונייה היא מלון צף הכולל: 2-3 אנשים בחדר הכולל שירותים צמודים וחימום, 4 ארוחות ביום, הרצאות על אנטרטיקה והחיים בה, יורדים לסיור בחוף פעמיים ביום.
רשימת ציוד לטיול
כללי - יש להצטייד בציוד חם מאוד שיאפשר גיחות לשלג להרוחת הארקטיות והקור.
- בגדים תרמים - גופיה ותחתונים השומרים על חום הגוף ומאפשרים נידוף הזעה.
- כובע חם.
- כפפות - לעיתים שתי שכבות של כפפות אחת דקה המאפשרת לידים חופש פעולה ונוחיות, וכפפות חמות ומסורבלות שרמת החימום שלהן גדולה.
- שקיות חימום חד פעמיות.
- חם צאוור.
- גרביים חמות רצוי 90% צמר מורינו.
- מעיל חם ואטים לרוח.
- משקפי הגנה כמו של סקי.
- מצלמה טובה (דיגטלית) + סוללות רזרביות וכרטיס עם 3-5 ג'יגה.
- מגפיים עם פרווה בפנים, מי שיכול מגפים מחוממים עדיף.
- בגדים קצרים להסתובבות באונייה.
רשמי טיול לאנטרטיקה דצמבר 08
יצאנו לטיול בקבוצה מאורגנת מישראל במהלך חודש דצמבר 2008.
- ארגון הטיול
את הטיול מארגנת חברת תיירות לא ישראלית. לקפטן הרוסי, ארבעים שנה על הים, יש סמכות להחליט מה עושים ומה לא, כי הים שם יודע להיות סוער מאוד, גם אם האוניה של ימנו מנווטת ע"י לווינים והמערכות בנויות כך שאין שום סיבה לטבוע. מנהלת הטיול מטעם החברה היתה בחורה גרמניה שכבר 10 שנים חוקרת שלגים וקרחונים, היא הייתה מצוינת, תפסה חזק את האנשים. יש לה הרבה אחריות. כאשר מתקרבים לחוף, זו אופרציה שלמה, האוניה עוצרת כ 200-300 מטר מהחוף בגלל השרטונים. יורדים בסירות זודיאק, כל פעם שמונה מטיילים בסירה וממנה הולכים קצת במים עד החוף. צריך הרבה סבלנות. ביום יפה ההתארגנות מהירה, אבל ביום של גלים נרטבים וזו בעיה, מזג האוויר הארקטי גם ביום שקט ובלי רוח הטמפרטורה 2,3 ו 4 מעלות, ברגע שמתחילה רוח הכי קטנה הטמפרטורה יורדת ב 30 מעלות תוך דקות, באחת הגיחות צעדתי מהסירה לחוף ופתאום בא גל ונכנסו לי מים למגף אחד, המים קרים כמו קרח, שלוש שעות בקור כזה והרגל יכולה לקפוא, לאחר צילומים קצרים חזרתי מהר לאוניה.
- ציוד חובה
לבוש סקי מלא, כולל כובע סקי, מעיל סקי עם כובע, לבנים תרמים: גטקס וגופיה תרמים, מכנסי סקי, מגפיים עם פרווה שהם פריט חשוב מאוד, נעלים לא רלוונטי גם אטימות למים זה לא מספיק, גרביים תרמים כמה שיותר חמות, הלבוש היה יעיל וטוב. בתוך האוניה הלכתי בסנדלים ומכנסים קצרים, אבל כדי לצאת לסיפון או לגשר צריך להתלבש היטב גם מעיל.
- האוניה כבית מלון
האוניה מהווה את הבית במהלך הטיול, היא שטה לאט כ 25 ק"מ לשעה, המעברים מאזור אחד למשנהו לוקחים זמן כך שחצי מהזמן נמצאים על האוניה.
האוניה נותנת ששרות מלא, כולל: החלפת מצעים, סידור החדר, בר פתוח 24 שעות היממה, זו אונית מחקר רוסית לאזורים הארקטים שנבנתה בפינלנד ב 82, לאחר זמן הוסבה לאונית תיירות. גרנו 2-3 מטיילים בחדר, התנאים טובים ביותר ומתאימים למטיילים שבאמת מוכנים להתאמץ, המזון ברמה של מלון עם הגשה אישית, מטבח עם צוות טבחים- בשבילנו הישראלים דאגו במיוחד לירקות ופרות, השירות של עובדי האוניה היה ברמה טובה ביותר ועם הרבה סבלנות.
- מסלול הטיול
הגענו לדרום ארגנטינה לעיירה אושאויה, ולשלט המורה שכאן סוף הדרך מאלסקה ועד סוף יבשת דרום אמריקה. בעיירה טיילנו יום אחד בשמורת ארץ האש ועם ליל עלינו על האונייה שחלקחה אותנו לאיי פוקלנד מהלך כ 1000 ק"מ לערך., האזור הוא מפגש שלושה אוקיינוסים: האוקיינוס השקט, האטלנטי והארקטי, הים מאוד גלי ולעיתים מאוד סוער, הסובלים ממחלת ים מצטיידים במדבקות המוצמדות מאחורי האוזן או בכדורי טרומין המקטינים את השפעות מחלת הים.
איי פוקלנד - הזכורים לנו ממלחמת פוקלנד, הם קבוצת איים באקלים קר, עיר הבירה היא סטנלי, חיים בה כ 2000 תושבים, כל שיטחי האי בבעלות פרטית, כדי לעלות לאי ולבקר בשמורת הטבע שבו יש לבקש רשות מבעלי המקום, מכוון הטיול בשמורה בתשלום הכנסת המבקרים מהווה פרנסה לתושבים. בשמורה היו אלבטרוס, יסעורים ומגוון סוגי פינגווינים, ציפורים המהווים אטרקציה לכל חובב טבע וצפר. מזג האוויר היה חם יחסית כ 4 מעלות מעל האפס. לאחר יומיים של שייט וטיול האיי פוקלנד המשכנו דרומה לאיי ג'ורגיה הדרומית, זו קבוצת איים בשלטון אנגלי, האיים לא מיושבים ויש בהם תחנת מחקר שאנשיה מתחלפים בתורנות. מי הים קרים ממי האוקינוס האטלנטי ב 5-6 מעלות, בים שטים קרחונים והאוניה משייטת בינהם, שהינו באזור כ 4 ימים כאשר היונו יורדים לחופים (שמורות הטבע) ומסתובבים הינות לבעלי החיים במקום, ריכוז בעלי החיים מדהים אלפים רבים של דובי ים (סוג של כלב ים) פילי ים פינגוונים ועוד, זו היתה תקופת הייחום של דובי הים, לכל זכר ישנה טריטוריה בה הוא שולט ולידו הנקבות, הטיול הינהם הוא חוויה מיוחדת, המטייל הולך עם מקל בשביל להרחיקם ולמנוע מהם לנשוך את המטייל, ההרחקה ע"י נגיעה באף החיה.
בכל יום יורדים לטיול לא יותר מ 100 מטיילים, ולפני הירידה לחוף מקבלים הדרכה, שואבים את האבק מבגדי המטיילים ומומלץ לעשות את הצרכים לפני הירידה , על היבשה אסור לעשות את הצרכים וחייבים להמתין לגמר הסיור והחזרה לאונייה. בעלי החיים במקום אינם חוששים מבני אדם ולמרות זאת לעיתים הם תוקפנים, יש להזהר.
פילי הים חיים בים ומתרבים ביבשה, זו חיה הניראת כמו שק ענק במשקל שני טון, באורך של 4 מטר וכמעט ללא תנועה, אך אסור לטעות, פיל הים הוא טורף ימי מסוכן בעל מלתעות, יש להם עמוד שידרה ובייחום הזכרים מנהלים קרבות בינהם על הנקבות, הזכר גדול מהנקבה פי 6 לערך, ההזדווגות נעשת בשכיבה וזכר יכול להזדווג עם מספר נקובות ברציפות.
בחופים היו אלפי (כ 60,000) פינגוונים מסוג המלכותי, הם מתנשאים לגובה של 80 ס"מ ונחשבים לשני בגודלם אחרי הפינגווין הקיסרי. בתקופה זו בקעו האפרוחים, כל הזמן שומעים אותם קוראים אחד לשני בצליל קבוע שמזכיר נגינה במסרק ... ההורים שהלכו להביא אוכל מהים יחזרו וימצאואת הגוזל שלהם בין עשרות האלפים שקוראים קריאות חיפוש.
מאיי ג'ורגיה הדרומית המשכנו דרומה לעבר חצי האי האנטרקטי, עם עצירה לחצי יום באורקני הדרומית, זו קבוצת איים ובהם תחנת מחקר ארגנטינאית בשם אורכידאה, לטענתם זו התחנה הראשונהשהוקמה באזור הארקטי בשנת 1904. פעם בשבועיים באה איזה אוניה לשעתיים שלוש... הם שמחים , מקבלים יפה, מחתימים את הדרכונים... הנוף כולו הרי גרניט מושלגים וקרחונים - גליישר, שהוא קרחון בגוון כחול, בגלל חוסר חמצן בשכבות בנמוכות - כך הסבירה לנו מנהלת הטיול, חוקרת קרחונים. בדרך ראינו אוניה, צילמנו אותה וכעבור 4-5 שעות היא עלתה על שרטון. ואוניה של מהצי הארגנטיני פינתה את הנוסעים.
אנטרטיקה - ככל שהתקרבנו ליבשת אנטרטיקה מזג האוויר נעשה עוין, קשה אפילו לצאת לסיפון האוניה, מה עוד שהפלגנו על שקע ברומטרי. בקושי יכולנו לרדת לחוף, אבל צריך להניף דגל ישראל...
אגב, הקוטב הדרומי נמצא לא באמצע אנטרטיקה אלה די קרוב לחצי האי הפנינסולה, המזדקר מתוך היבשה לצפון, אליו מגיעים המטיילים באנטרטיקה. ירדנו פעמיים לחוף, כל פעם לחצי שעה, לא יותר.
בחוף בקושי יכולנו לזוז, רוח וקרחונים מימין ומשמאל - הכל קפוא. עומדים שם בניינים של תחנת מחקר ארגנטינאית, שלא מאוישת כרגע. הלכנו בין הבניינים, נצמדנו לקירות. אין תושבים באנטרטיקה, אין בעלי חיים טורפים, אפילו לא דובים לבנים, רק ציפורים טורפות, שאורבות לגוזלים של הפינגוונים. שום חיה לא שוכנת ביבשה, אפילו לא הפינגווינים, אלא בעונת הרבייה וגידול הגוזלים.
שטנו לאורך החוף, הרבה פיורדים, הרים יורדים ישר לים, הכל קרח. כל הדרך ליוו אותנו אלבטרוסים ויסעורים, ציפורי ים שיודעות לשבת על המים ויודעות להתרומם. הן עפות סביב לאוניה, נהנות מהאוויר החם שנוצר משיט האוניה ואנחנו יושבים שעות על הגשר, או ביום יפה עומדים למעלה בחוץ ומתבוננים בציפורים.
ממש בשמונה השעות האחרונות, כשחצינו את מעבר דרייק מדרום לצפון בחזרה לארגנטינה תפסה אותנו סערה חזקה בדרגת הוריקן: גלים בגובה עשרה מטרים - ובכריזה הנחו אותנו לא לצאת מהחדרים. לקפטן זו לא היתה בעיה, הוא יודע לנווט את האוניה. צילמתי כמה שאפשר הואז פרשתי לחדר. לנוסעים אין מה לחפש בגשר בזמן סערה, אנחנו רק מפריעים. בארץ ידעו על הסערה וצלצלו אלינו לשאול לשלךומנו. רק לאחר כ 12 שעות כאשר הגענו לכיף הורן, תחילת יבשת אמריקה, נגמרה הסערה.
בדיעבד אני חושב שזה לא שיט תענוגות, אבל התנאים היו נוחים, אווירה נעימה - מאוד נהנתי. 18 יום על אנויה ברצף - חוויה רצינית. כל הימים לא שמענו חדשות למרות שאם רוצים יש קשר טלפון ואיטרנט.
כשירדנו מהאוניה בעשר בבוקר, עוד הכל התנדנד לקח לי יומיים עד שזה עבר.
על טיול כזה, יציאה לכמה שבועות והתנתקות, אני ממליץ לכל אחד - לא חייבים להרחיק עד אנטרטיקה. זה נותן קצת פרופורציה, מבט מרחוק. החוכמה להיות שם ולא פה.
